יום חמישי, 18 בפברואר 2010


העבודה על המרגלים של ארינה יוובל וצליל (:

1. המושג בא לידי ביטוי כאשר כלב וישהושע בין נון, קורעים בגדיהם ומנסים לשכנע את העם כי הארץ טובה אך במקום שהעם יסכים העם כמעט רוגם אותם באבנים. בתנ"ך קריעת הבגדים היא אות לאבלות.


2. " ה וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם. ז וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. ח אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ט אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל-תִּירָאֻם. י וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל."


3. כלב בן יפנה ויהושוע בין-נון קרעו את בגדיהם ואמרו לכל עם ישראל כי הארץ אשר אלוהים בחר היא טובה, פורייה. הם אמרו שאם אלוהים נתן להם את הארץ הזו אז הארץ אשר בחר היא זבת חלב ודבש. הם אומרים לעם לא למרוד באלוהים ולא לפחד מתושבי הארץ, "אנחנו נצליח לנצח אותם כי אלוהים כבר הסיר את המגן שלהם." אך במקום לשמוע בקולם העם סקל אותם באבנים.


4. "אני לא אשכח את היום הזה אף פעם, את הפעם הראשונה שהייתי בבית הקברות שבו קבור סבא ז"ל ודודי ז"ל. זאת הייתה אזכרה, שפעם ראשונה הייתי בה, וכולם היו עצובים, ובוכים ולבשו שחור... סבי היה איש חשוב, שכולם אהבו, וסבתא פעם שיתפה אותי כי הסרטן התגלה בגופו כשהוא היה יחסית צעיר, רק בן 45. כולם בכו באזכרה, ליד הקבר השחור של סבא שלי, ואני קראתי על קברו את המילים "ואבלים על.." ושאלתי את אמא שלי "מזאת המילה הזאתי אבלים?" היא ענתה לי בכך כי כשסבא שלי ז"ל נפטר, אז כל המשפחה קרעו את בגדיהם ובכו, וישבו שבעה, ואלו מנהגים של אבל, כולם היו עצובים במותו, ואבלים."


5. הסרטון :



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה